ארבעת המינים

ארבעת המינים הם ארבעה צמחים שהתורה מצווה על נטילתם בחג הסוכות.

• מה הם ארבעת המינים?

חז”ל מזהים אותם כאתרוג, לולב, הדס וערבה

• זיהוי המינים

תאמר “פרי מעץ”, דהיינו שטעם הפרי כטעם העץ; והאתרוג הוא פרי שטעם עצו כטעם פריו. המילה “הדר” מזכירה “דיר”, שמאכסן בו גדולים עם קטנים, כמוהו כעץ האתרוג, אשר בו יש פירות “גדולים” (הפירות של שנה שעברה) יחד עם פירות “קטנים” (פירות השנה). המילה “הדר” מזכירה את המילה היוונית “הידרו” (hydro, מים), והאתרוג הוא פרי “הגדל על כל מים”. נאמר “פרי עץ הדר” – “הדרים באילנו משנה לשנה”, דהיינו, פרי אשר נשאר על העץ כל השנה; וגם תנאי זה מתקיים באתרוג.

• הלכות ארבעת המינים

חכמים למדו מהפסוק המצווה על נטילת ארבעת המינים כי ישנם מספר תנאים הנדרשים לכשרות המינים לשם קיום המצווה, ובהיעדר אחד מהם אצל אחד המינים – הוא פסול לנטילה. רוב התנאים קשורים לפגמים בגופו של המין, ומיעוטם קשורים לדרך השגת המין על ידי האדם הנוטלו. נטילת ארבעת המינים מצווה מהתורה רק ביום הראשון של סוכות (ובמקדש לכל אורך החג), ובשאר הימים מצווה מדברי חכמים. לפיכך הלכות הכשרות של ארבעת המינים חמורות יותר ביום הראשון, וחלק מהתנאים פוסלים ביום הראשון בלבד. כאשר חל יום טוב הראשון של סוכות בשבת, נמצא כי נטילת ארבעת המינים בכל החג היא רק מדברי חכמים.

• זיהוי המינים

לשם קיום מצוות ארבעת המינים יש לקחת את ארבעת המינים המדויקים שזיהו חכמים בדרשתם על הציווי בתורה. למשל חכמים זיהו את המין המכונה בתורה “פרי עץ הדר” עם האתרוג ולכן נטילת פרי הדר אחר פסולה לחלוטין – בכל שבעת ימי החג. כמו כן, זיהו חכמים את “ענף עץ עבות” עם ההדס ולכן נטילת מין אחר שיכול לענות על הגדרת ‘ענף עץ עבות’ – פסולה בכל ימי החג. גם נטילת צפצפה, שהיא מין הדומה לערבה – פסולה.

• צורת המינים

צורה חריגה: כאשר אחד המינים שינה את צורתו באופן משמעותי מהצורה הרגילה של אותו המין, כגון לולב שעליו גדלים רק לצד אחד של שדרתו או הדס שרוב עליו נשרו – פסול כל שבעת ימי החג. אין בו שיעור: לכל אחד מארבעת המינים נקבע שיעור מינימלי. מין מארבעת המינים בגודל קטן מהשיעור הראוי לאותו המין – פסול כל שבעת ימי החג. השיעור הדרוש לאתרוג הוא נפח כביצה, ללולב דרושה שדרה בשיעור ארבעה טפחים, להדס ולערבה דרוש ענף בשיעור שלושה טפחים. חסרון הדר: כאשר מראהו של אחד המינים פגום באופן שאינו משנה באופן משמעותי את צורתו אך מפחית מיופיו והדרו – הוא פסול לנטילה. למשל מין שהתייבש מעט או שנראה חבוט או פצוע, פסול משום שאינו נחשב ל”הדר”. בעניין זה נחלקו אם הפסול הוא רק ביום הראשון או בכל שבעת ימי החג. חסר: כאשר אחד המינים חסר בגופו, כגון אתרוג שנפצע ונחסר – פסול לנטילה ביום הראשון, אך כשר בשאר ימי החג. השגת המינים גזול: מין מארבעת המינים שהגיע לידי האדם בגזל או בגניבה – פסול לנטילה כל שבעת ימי החג. שאול: אם שאל אדם מחברו את ארבעת המינים או אחד מהם – ביום הראשון לא קיים את המצווה, כל עוד לא רכש את ארבעת המינים בקניה או במתנה. בשאר ימי החג רשאי אדם לשאול מחברו את ארבעת המינים. עבודה זרה: מין מארבעת המינים שנעבד לשם עבודה זרה – פסול לנטילה כל שבעת ימי החג. משמעויות ארבעת המינים לארבעת המינים נאמרו כמה משמעויות במשך הדורות: כמשל להקב”ה, כמשל לעם ישראל, כמשל לאברי האדם וכרומזים לאושפיזין ארבעת המינים כעם ישראל יש הסוברים שארבעת המינים מסמלים אנשים שונים בעם ישראל, אדם בעל מעשים טובים ותורה, אדם רק עם מעשים טובים ובלי תורה, אדם רק עם תורה אך בלי מעשים טובים ואדם בלי שניהם. האתרוג שיש לו גם טעם וגם ריח מסמל אדם צדיק שיש בו גם תורה וגם מעשים טובים, אך הערבה שאין בה לא טעם ולא ריח מסמלת אדם רשע שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים. הלולב שלתמרים שלו יש טעם אך אין לו ריח מסמל אדם צבוע ורמאי הלומד תורה אך לא מקיים מעשים טובים. ההדס שיש לו ריח ואין לו טעם מסמל אדם ללא תורה אך עם מעשים טובים. כמשל לגוף האדם יש ארבעת אברים עיקריים בגוף האדם הגורמים לאדם לחטוא בחטאים שונים. הלב גורם להרהורי חטא, עמוד השדרה גורם לגאווה, הפה גורם ללשון הרע והעניים גורמות לראיית מראות אסורות. יש הדורשים שארבעת המינים באו לשם כפרה על אותם חטאים. ראשית האתרור שדומה בצורתו ללב האדם בא לכפר על הרהורי הלב של האדם. שנית הלולב הדומה לעמוד השדרה נועד לכפר לאדם על חטא הגאווה, שלישית ההדס הדומה לעיניים בא לכפר על ראיית מראות אסורים, והערבה הדומה לשפתיים באה לכפר על חטא לשון הרע.  כמשל לאושפזין כידוע האושפזין בסוכות הם שלושת האבות, משה ואהרון, יוסף, ודוד. ויש הסוברים שארבעת המינים רומזים אליהם. ראשית שלושת ההדסים מרמזים לשלושת האבות, אברהם יצחק ויעקב. שנית שני הערבות רומזים לשני האחים משה ואהרון. הלולב מרמז ליוסף שעמד זקוף נגד עשו דודו, והאתרוג שהוא פרי הדר, פרי מלכותי, מרמז לדוד המלך.